רכבת בְּלוּבֶּל

רכבת בְּלוּבֶּל
Bluebell Railway

1
2
3

סקירה

מיקום

אנגליה

מסוף

איסט גרינסטד

מס' תחנות

4

תפעול מסחרי

בנייה

רכבת לונדון-ברייטון-החוף הדרומי

רוחב

תקני

היסטוריה מסחרית

שנת פתיחה

1 באוגוסט 1882 (מקור)
1960 (שימור)
1962 (הרחבה להורסטד קינס)
1994 (פתיחת ההרחבה לקינגסקוט מחדש)
2013 (פתיחת ההרחבה לאיסט גרינסטד מחדש)

רכבת בְּלוּבֶּל (באנגלית: Bluebell Railway, מילולית: "רכבת היקינתון") היא מסילת מורשת העוברת 11 מייל לאורך הגבול בין מזרח ומערב סאסקס, אנגליה. רכבות קיטור מופעלות בין פארק שפילד (Sheffield Park) ואיסט גרינסטד (East Grinstead) עם שתי תחנות ביניים בהורסטד קינס (Horsted Keynes) ובקינגסקוט (Kingscote). המסילה הפכה לאתר מורשת בשנת 1960 בסיועו של ברנרד הולדן (Bernard Holden).

ב"תומס הקטר וחברים" מוצגת רכבת בְּלוּבֶּל כשלוחה בדיונית הנמצאת בסודור, ליד רכבת סקארלווי.

סְטֶפּני (Stepney) היה קטר הקיטור הראשון שנרכש על ידי רכבת בְּלוּבֶּל.

ג'וני מוריס כיהן כסגן נשיא הרכבת מתחילת שנות השישים עד 1987.

הרכבת מנוהלת ומופעלת ברובה על ידי מתנדבים. היא מחזיקה בכמות קטרי הקיטור השנייה בגודלה בממלכה המאוחדת אחרי מוזיאון הרכבת הלאומי (NRM) ואוסף של כמעט 150 קרונות נוסעים ומשא, שנותר ללא תחרות בדרום אנגליה. נוסף על שלושים ומעלה קטרים, אחד מהם מושאל ממוזיאון הרכבת הלאומי (אחד אחר חזר לשם לאחרונה) ומתקיים פרויקט שחזור של קטר מסדרה שאבדה בנבכי הזמן (סדרת H2 אטלנטיק של רכבת לונדון-ברייטון-החוף הדרומי) באמצעות חלקים מעטים ששרדו.

רכבת בְּלוּבֶּל הייתה אתר המורשת הראשון בעולם לרכבות קיטור ברוחב תקני לנוסעים; היא נפתחה ב-7 באוגוסט 1960, זמן מה לאחר שהקו מאיסט גרינסטד ללואיס (Lewes) נסגר בידי "בריטיש ריילווייז". כמו כן, רכבת בְּלוּבֶּל קלטה מספר קטרי קיטור עוד בטרם הופסק השימוש בהם לשירותי נוסעים ראשיים בממלכה המאוחדת בשנת 1968.

מוטו הרכבת הנכתב על שלט האצולה שלה הוא "Floreat Vapor" (מלטינית: "ויפרח הקיטור").